Daf 25a
יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵירוּת אָמַר רַב הוּנָא וְהוּא שֶׁנִּסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד
Rachi (non traduit)
יתרת. אצבע יתירה:
שנספרת על גב היד. שהיתה בשורת שאר אצבעות:
סָבֵי דְנָזוֹנְיָא לָא אֲתוֹ לְפִירְקֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא אֲמַר לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא זִיל צַנְּעִינְהוּ אֲזַל אֲמַר לְהוּ מַאי טַעְמָא לָא אֲתוֹ רַבָּנַן לְפִירְקָא אֲמַרוּ לֵיהּ אַמַּאי נֵיתֵי דִּבְעֵינַן מִינֵּיהּ מִילְּתָא וְלָא פְּשַׁט לַן אֲמַר לְהוּ מִי בְּעֵיתוּ מִינַּאי מִידֵּי וְלָא פָּשֵׁיטְנָא לְכוּ
Rachi (non traduit)
סבי דנזוניא. שם מקום:
זיל צנעינהו. אמור אליהם להסגר ולישב בבית וזה לשון נדוי לתלמיד חכם כדאמר במועד קטן (דף יז.) לאמר לו דרך כבוד הסגר ושב בביתך:
בְּעוֹ מִינֵּיהּ עֶבֶד שֶׁסֵּרְסוֹ רַבּוֹ בַּבֵּצִים מַהוּ כְּמוּם שֶׁבַּגָּלוּי דָּמֵי אוֹ לָא לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אָמְרוּ לוֹ מָה שְׁמָךְ אֲמַר לְהוּ הַמְנוּנָא אֲמַרוּ לֵיהּ לָאו הַמְנוּנָא אֶלָּא קַרְנוּנָא
Rachi (non traduit)
כמומין שבגלוי דמי. שהרי תלויין בכיס וניכרים מבחוץ או לא הואיל וטמונין בתוך הכיס:
קרנונא. יושב קרנות אתה ולא בעל תורה:
Tossefoth (non traduit)
המנונא קרנונא. פי' בקונטרס יושב קרנות אתה ולא בעל תורה ור''ח פירש אתה אומר המנונא היינו חם נונא דג חם ואין כן אלא קר נונא דג שהוא קר:
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתָא בְּעוֹ מִינָּךְ דִּתְנַן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם כּוּלָּם אֵין מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה
Rachi (non traduit)
מתניתא בעו מינך. גרסינן דמברייתא דתני עלה דמתניתין רבי אומר אף הסירוס יליף לה:
אין מטמאין משום מחיה. שם אחד מן הנגעים כדכתיב (ויקרא י''ג:
י') ומחית בשר חי בשאת וכתיב בה (שם) לכל מראה עיני הכהן שתהא כולה נראית כאחת פרט למחיה שהיא במקום המשופע ויורד לכל צד שאין יכול לראות ראש הנגע ורגליו כאחת:
וְאֵלּוּ הֵם רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַחוֹטֶם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה וְרָאשֵׁי דַדִּים שֶׁבָּאִשָּׁה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף שֶׁבָּאִישׁ וְתָנֵי עֲלַהּ בְּכוּלָּם עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶם לְחֵירוּת רַבִּי אוֹמֵר אַף הַסֵּירוּס בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אַף הַלָּשׁוֹן
Rachi (non traduit)
וראשי אזנים. שפת האוזן:
ראש גוייה. גיד:
וראשי דדים שבאשה. אבל שבאיש אינן בולטין כל כך ואין זה שיפוע:
לחירות. דכולן אם קצצו לו רבו מום שבגלוי הוא ואינו חוזר:
רבי אומר היזה. דאע''ג דהזאה על הגלוי בעינן כדלקמיה:
רבי אומר אף הסירוס. מוסיף על אלו לענין עבד ושן ועין לא איצטריך ליה לרבי למנות בתוספתא דבהדיא כתיב וזיל קרי בי רב הוא ות''ק לא פליג בהא:
אף הלשון. שדרכו ליראות כשהוא מדבר ומום שבגלוי הוא:
אָמַר מָר רַבִּי אוֹמֵר אַף הַסֵּירוּס סֵירוּס דְּמַאי אִילֵּימָא סֵירוּס דְּגִיד הַיְינוּ גְּוִיָּיה אֶלָּא לָאו סֵירוּס דְּבֵיצִים
Rachi (non traduit)
אמר מר כו'. רב חסדא מסיק ואזיל למילתיה למיפשט בעיא דסבי:
היינו גוייה. דאימני לענין נגעים ובכולהו אמר ת''ק עבד יוצא לחירות:
ואלא דביצים. ש''מ בעיא דסבי פלוגתא דרבנן ורבי היא:
רַבִּי אוֹמֵר אַף הַסֵּירוּס וְרַבִּי לָשׁוֹן לָא וּרְמִינְהוּ הֲרֵי מִי שֶׁהָיָה מַזֶּה וְנִתְּזָה הַזָּאָה עַל פִּיו רַבִּי אוֹמֵר הִיזָּה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא הִיזָּה
Rachi (non traduit)
ה''ג ולרבי לשון לא. ולרבי לשון לא הוי מום גלוי בתמיה:
על פיו. של טמא:
רבי אומר היזה. דאע''ג דהזאה על הגלוי בעינן כדלקמיה:
מַאי לָאו עַל לְשׁוֹנוֹ לֹא עַל שְׂפָתָיו עַל שְׂפָתָיו פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא זִימְנָא דְּחָלֵים שִׂפְוָתֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
דחלים. סוגר פיו בחזקה עד ששפתיו נדבקות מאד ולא נשוינהו כגלוי הואיל ופעמים הם טמונות ע''י חלומו קמ''ל. חלים דבר שהוא מדביק יפה שולדו''ר (שולדי''ר:

ללחוץ בחזקה) בלע''ז כדאמרינן גבי תפירות עור בהעור והרוטב (חולין דף קכג:) שאני עור דחלים:
וְהָתַנְיָא עַל לְשׁוֹנוֹ וְעוֹד תַּנְיָא וְשֶׁנִּיטַּל רוֹב הַלָּשׁוֹן רַבִּי אוֹמֵר רוֹב הַמְדַבֵּר שֶׁבִּלְשׁוֹנוֹ
Rachi (non traduit)
שניטל רוב הלשון. לענין מומי בכור שנו בבכורות:
רוב המדבר. ממקום פרישת דיבוקו ולמעלה קרי מדבר אע''ג דדיבור בבהמה לא שייכא קרי ליה מדבר הואיל והוא המדבר בלשון האדם:
אֶלָּא רַבִּי אוֹמֵר סֵירוּס וְלָא מִיבַּעְיָא לָשׁוֹן בֶּן עַזַּאי אָמַר לָשׁוֹן אֲבָל סֵירוּס לָא וּמַאי אַף אַקַּמַּיְיתָא אִי הָכִי נַקְדְּמַהּ דְּבֶן עַזַּאי בְּרֵישָׁא
Rachi (non traduit)
אלא רבי אומר סירוס. אע''פ שהן טמונין בכיס לעולם:
ולא מיבעיא לשון. שהוא נגלה לפרקים:
ומאי אף. דקאמר בן עזאי:
אקמייתא. קאי אעשרים וארבעה המנויין אצל נגעים דקאמר ת''ק עבד יוצא בהן לחירות מוסיף בן עזאי לענין עבד אף הלשון:
תַּנָּא שַׁמְעַהּ לִדְרַבִּי וְקַבְעַהּ וְשַׁמְעַהּ לִדְבֶן עַזַּאי וְתַנְיַ[הּ] וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ
Rachi (non traduit)
אלא לא גרסינן והכי גרסינן תנא שמעה לדרבי וקבעה כו'. קבעה אצל הראשונות והדר שמעה לדבן עזאי שהיה מוסיף לשון לבדו על הראשונות ונמצא חלוק על רבי בסירוס וקבעה בלשון אף כמו שאמרה בן עזאי והיה לו לתנא לקובעה בין ת''ק לרבי והדר למיתני תוספת סירוס עלה אלא שמאחר שנקבעה של רבי אצל ת''ק והיתה שגורה בפי התלמידים כך לא זזה של רבי ממקומו וסידרו של בן עזאי אחריה לפי שהגירסא השגורה בפה קשה לשנותה ולחזור ולגורסה בלשון אחר:
אָמַר עוּלָּא הַכֹּל מוֹדִים בְּלָשׁוֹן לְעִנְיַן טוּמְאָה דְּגָלוּי הוּא אֵצֶל הַשֶּׁרֶץ מַאי טַעְמָא אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי נָמֵי בַּר נְגִיעָה הוּא
Rachi (non traduit)
לענין טומאה. דקי''ל מגע בית הסתרים אינו מטמא ונפקא לן במסכת נדה (דף מג.) מוכל אשר יגע בו הזב וגו' הא שטף טהור בתמיה הא טבילה בעי אלא כל אשר יגע בו הזב בדבר שהוא גלוי כידיו והזב לא שטף עדיין כל גופו במים שלא טבל מזובו וכבס בגדיו:
אשר יגע בו אמר רחמנא. האי קרא דוידיו לא שטף במים הוא:
בר נגיעה. כידיו הוא בגלוי שהרי מוציא לשונו ונוגעין בו בגלוי הילכך נגע שרץ בלשונו טמאהו:
לְעִנְיַן טְבִילָה כְּטָמוּן דָּמֵי מַאי טַעְמָא וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם אָמַר רַחֲמָנָא מָה בְּשָׂרוֹ מֵאַבָּרַאי אַף כֹּל מֵאַבָּרַאי
Rachi (non traduit)
כטמון דמי. ואין צריך ביאת מים בתוך הפה:
אף כל מאבראי. ולא שיכניס מים לתוך הפה ואף להוציא כל הלשון אינו יכול וטבילה למקצת לא אשכחינן אבל נגיעה בכל שהוא הויא נגיעה:
לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְעִנְיַן הַזָּאָה רַבִּי מְדַמֵּי לַהּ לְטוּמְאָה וְרַבָּנַן מְדַמּוּ לַהּ לִטְבִילָה
Rachi (non traduit)
רבי. דריש על הטמא וחטאו חטוי על מקום טומאה הוי חטוי:
Tossefoth (non traduit)
רבי מדמה ליה לטומאה. וא''ת מאי פריך לעיל מהזה על לשונו דילמא הזאה שאני דאיתקש לטומאה אבל לענין ראשי אברים מדמינן לטבילה וי''ל דע''כ ליכא לדמויי לטבילה שהרי שן ועין דהוו גלויי לעבד שהוא יוצא בהן לחירות ולגבי טבילה הוו כטמון כדמסיק בסמוך דלא בעינן ביאת מים:
וְתַרְוַיְיהוּ בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא וְגוֹ' רַבִּי סָבַר וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ
Rachi (non traduit)
רבי. דריש על הטמא וחטאו חטוי על מקום טומאה הוי חטוי:
רַבָּנַן סָבְרִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם
Rachi (non traduit)
ורבנן סברי וחטאו וכבס בגדיו ורחץ. בעינן חטוי שיפול על מקום הראוי לרחיצה דהיינו טבילה:
וְרַבָּנַן נָמֵי נְדַמְּיַיהּ לְטוּמְאָה טָהֳרָה מִטָּהֳרָהּ הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף וְרַבִּי נְדַמְּיַיהּ לִטְבִילָה וְכִבֶּס בְּגָדָיו הִפְסִיק הָעִנְיָן
Rachi (non traduit)
טהרה מטהרה. הזאה מטבילה:
וְסָבַר רַבִּי לְעִנְיַן טְבִילָה כְּטָמוּן דָּמֵי וְהָאָמַר רָבִין אָמַר רַב אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָה שֶׁל בֵּית רַבִּי שֶׁטָּבְלָה וְעָלְתָה וְנִמְצָא עֶצֶם בֵּין שִׁינֶּיהָ וְהִצְרִיכָהּ רַבִּי טְבִילָה אַחֶרֶת
Rachi (non traduit)
והצריכה רבי טבילה אחרת. משום חציצה אלמא בעי ביאת מים לתוך הפה:
נְהִי דְּבִיאַת מַיִם לָא בָּעֵינַן מְקוֹם הָרָאוּי לָבוֹא בּוֹ מַיִם בָּעֵינַן
כִּדְרַבִּי זֵירָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא כָּל הָרָאוּי לְבִילָּה אֵין בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָּה בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ
Rachi (non traduit)
כר' זירא דאמר. במנחות (דף קג:) אין מביאין מנחה של ששים ואחד עשרון בכלי אחד דקים להו לרבנן שאין נבללין יפה בשוין ביחד והוינן בה וכי אין נבללין מאי הוי והא אנן תנן אם לא בלל כשר ואמר רבי זירא עלה כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ואפי' לא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה כגון ששים ואחד בילה מעכבת בו דראוי לבילה בעינן:
Tossefoth (non traduit)
כל הראוי לבילה כו'. עיקר מילתא דר' זירא בפ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג.) דתנן אם אמר הרי עלי מנחה של ששים ואחד עשרון מביא ששים בכלי אחד והאחד בפני עצמו ומפרש בגמרא משום דששים נבללין וס''א אין נבללין ופריך כי אין נבללין מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר אמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ואפי' לא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו דראוי לבילה בעינן ואם תאמר מאי פריך ואם לא בלל כשר נהי דבלילה לא מעכבא היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה מצוה לבלול ויש לומר דכיון דהאי גברא למנחה גדולה קמכוין אם איתא דבעלמא כשר בדיעבד בהאי גברא שהתנדב קרבן גדול שרי אף לכתחילה עוד יש לומר דאיכא נפקותא אליבא דמ''ד התם אפילו המתנדב מנחה גדולה אינו מביא אלא לוג אחד אם כן כשהתנדב ס''א עשרונים יצטרך להביא בשני כלים לפי שאין נבללים יפה ויצטרך להביא שני לוגים שמן והוא לא התנדב אלא לוג אחד והוי כמו ייתור שמנו דקיימא לן (מנחות יא.) דייתור שמנו פסול ואי הוה שרי בדיעבד בכלי אחד היה טוב להביא לכתחילה שלא יבא לידי ייתור שמן ומיהו קשה מ''ט דראוי אי שנה הכתוב בלילה לעכב ליבעי בלילה ממש ואי לא שנה אפילו ראוי לא ליבעי וי''ל דודאי שנה הכתוב בלול כמה פעמים אבל לא כתב בלשון צווי ובלילה משמע דאתא לאשמועינן דלא בעינן אלא ראוי וא''ת בטבילה מנ''ל דבעינן ראוי ויש לומר משום דכתיב ורחץ את כל בשרו דמשמע אפי' בית הסתרים וכתיב וידיו ודרשינן מה ידיו מאבראי אף כל מאבראי וממעטים בית הסתרים מ''מ כיון דאיכא כל דמרבינן אפי' בית הסתרים איכא למימר לכל הפחות להכי מרבי דבעינן ראוי לביאת מים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source